ענין החזרה בתשובה בחודש אלול הינו בבחינת 'מצוות היום'. אדם אשר היה שקוע בתאוות ליבו חוזר אחורה אל נקודת ההתחלה המלאה בטוהר הלב. אדם אשר אומר "לא עוד!" לא אהיה במצב שעכשיו אני נמצא בו, מעתה והלאה אהיה ראוי יותר לתואר "בן של מלך". אך מיד עולה בליבו של יהודי השאלה: האם יש בכוחי לחזור בתשובה? האם אצליח לעמוד איתן בהחלטותיי? ופעמים מתוך צער רב ומרוב שקיעות תהומות החטא נאמר זאת בעדינות לעצמינו "אין אנו יכולים לעשות זאת"….

הרב יעקב גלינסקי זצ"ל (מגיד אמת ליעקב, עמוד קטז') שואל על האמרא הידועה של התנא ר' יהודה בן תימא "הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים", לכאורה צריך להבין מפני מה בחר התנא בעלי חיים כל כך רחוקים מהמציאות שלנו – וכי אנחנו גיבורים כארי? האם אנו יכולים להיות קלים כנשר? האם זה מציאותי שלאדם יהיו כוחות כשל בעלי החיים? אלא בהכרח הוא שאם ר' יהודה בן תימא בחר בהם כמשל – סימן שיש לאדם כוחות עצומים שאפילו הוא עצמו אינו מודע להם!

אמר שלמה המלך במשלי (כ,ה) "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה" האדם צריך לחפור עמוק בתוך ליבו במציאת כוחותיו, מפני שהוא עצמו לא יודע איזה אוצרות יש שם, אך רק איש תבונות יכול לדלות את הכוחות האלה ממעמקי הלב ולהוציאם מן הכוח אל הפועל. אם המשנה אומרת לנו להיות עזים כנמר, סימן שלאדם יש כוחות כנמר, האדם לא מוצא את הכוחות הללו רק משום שעדיין לא חיפש אותם היטב במעמקי נפשו. וכאן היצה"ר נכנס לתמונה, כי הלא הוא יודע שהאדם יכול לכבוש את הפסגה רק שאיננו מודע ליכולותיו, אך אם האדם ינצלם עד תום, ליצה"ר כבר לא תהיה עבודה…

לכן חובה על האדם להיות מודע לכוחותיו ולא ליפול לתהומות הייאוש. ולא בכדי כתב רבינו יונה בתחילת ספר שערי תשובה 'מן הטובות אשר היטיב ה' עם ברואיו', שמעלת התשובה זוהי טובה גדולה שהקב"ה נטע בעולם אך מוטל על האדם בכל כוחותיו לנצלה ולדעת שאיננה רחוקה ממנו אלא "בפיך ובלבבך לעשותו.."

גם הרמב"ם (פ"ו מהלכות תשובה ה"ו -ז') כותב לשונות מחבקים ומלטפים ביותר כגון: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה", "אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד" וכו', אך בסופו של ענין שומא עלינו לדעת ולנצל את הכוח הזה של תשובה שיורד לעולם בחודש אלול, כמו שכותב הזוהר הקדוש בפרשת השבוע על הפסוק "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים", שזה חודש אלול, החודש המסוגל ביותר, ימי האהבה והקרבה הגדולים ביותר בשנה. עלינו לנצל ימים אלו שח"ו לא נאחר את המועד!

מורנו המשגיח הגה"צ ר' דב יפה זצ"ל (עבודת הימים הנוראים) היה אומר על הגאון ר' איצל'ה בלאזר זצ"ל שבתוך שיחותיו באלול היה אומר "רבש"ע מודה אני לפניך שנתת לנו את ה"אלול"". ועוד היה אומר שהסבא מקלם היה מתבטא על חודש אלול "שהם ימי הבראה לנפש". המשגיח מפונוביז' זצ"ל היה מתבטא "הימים הנחמדים". שהרי באמת בפנימיותינו רצוננו האמיתי הוא לעבוד את ה' אלא שישנם כל מיני מניעות ומפריעים שאין אנו מצליחים להתגבר עליהם. ובהגיע ימי חודש אלול שהם ימי רצון- יש סיעתא דשמיא מיוחדת לעמוד כנגד המפריעים, להתרומם, ולעבוד את ה' באמת כפי שאנו באמת רוצים בתוך תוכנו.

לכן כמו שהסברנו לכך נועדו ימי האלול שהקב"ה מחבק אותך, רוצה לשמוע אותך, רק תביע נכונות שאתה רוצה להיות שוב קרוב וטהור יותר!

"אם תשוב ישראל, אלי תשוב"…

בברכת שבת שלום ומבורך!